גוף ונפש כאחד אינה רק סיסמה אלא מציאות המוכרת לנו הרופאים באופן קונקרטי ויומיומי. זכור לי אותו קשיש שסבל מאי שקט פסיכומוטורי, הוא לא מצא את מקומו, צעק, בכה, היה מבולבל וכאשר קיבל תרופות להרגעה מצבו החמיר. לבסוף נמצא כי הוא סובל מדלקת קשה של דרכי השתן. לא היה לו חום והוא לא התלונן על כאבים. הוא רק היה מבולבל וחסר שקט. הטיפול בזיהום בעזרת אנטיביוטיקה, וללא תרופות הרגעה, עזר להרגיע אותו. אמנם גופו היה חולה אך רוחו היא שסבלה וזעקה.
במקרה אחר בו טיפלתי, קשישה בת 84 אשר סבלה מכאבי בטן, חוסר תיאבון וירידה במשקל עד כדי מצב של תת-תזונה מסכן חיים. היא עברה בדיקות גופניות רבות, בדיקות דם לאין ספור, צילומי רנטגן, בדיקת אולטרסאונד ו- CT בטן, מספר ביקורים בחדר המיון וקבלה מספר פעמים יעוץ מרופאים מומחים במערכת העיכול (גסטרו-אנטרולוג), אך דבר לא נמצא ומצבה הגופני המשיך להתדרדר.
הביקור בדירתה שברמת גן והשיחה הארוכה שניהלתי עמה רמזו על מקור הבעיה. התברר כי בילדותה סבלה מטראומות קשות מתקופת השואה וכי בשנתיים האחרונות מצב הרוח שלה ירוד, היא חרדה ללא הרף לעתיד ילדיה וסובלת בלילות מחלומות קשים על תקופת המלחמה. באופן כמעט מפליא, חודשיים לאחר טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה מצבה הכללי השתפר פלאים, כאבי הבטן פחתו, התיאבון שלה השתפר והיא הרגישה טוב יותר. זהו מקרה בו הנפש הייתה כאובה אך הגוף הוא זה שסבל.
שני מקרים טיפוסיים אילו מדגימים את הקשר ההדוק שבין הגוף והנפש והחשיבות למתן התייחסות לשניהם בבואנו לאבחן את החולה הקשיש.
ולכן…. גישה טיפולית נכונה מביאה בחשבון את האדם כמכלול וכוללת התייחסות לאספקטים גופניים, נפשיים, קוגניטיביים, משפחתיים וסביבתיים.
