דמנציה, או בעברית שיטיון, היא התדרדרות קוגניטיבית ותפקודית הנובעת ממחלה הפוגעת במוח. רבות הן המחלות שיכולות לגרום לפגיעה במוח ועל המטפל לדעת לאבחן ולהתאים את הטיפול הרצוי.
עשרה אחוזים מקרב קשישים בגיל 65 ומעלה וחמישים אחוזים מקרב קשישים מעל גיל 80 סובלים משיטיון (דמנציה). השיטיון הוא תוצאה של פגיעה ברקמת המוח.
המוח הוא רקמה שומנית מלאה במיליארדי עצבים, סיבי עצבים ותאים תומכים המסודרים בסדר מופתי באזורים שונים בתוך הגלגלת והמתקשרים זה עם זה ללא הרף בזכות מנגנונים מורכבים. תפקודו התקין של המוח תלוי בשלמותה ובריאותה של רקמה זו. רקמת המוח יכולה להיפגע ממחלות שונות דוגמת מחלות נוירולוגיות כמו מחלת האלצהיימר או מחלת הפרקינסון או מגידולים, זיהומים, טראומות או חסכים תזונתיים ועוד.
שטיון או באנגלית דמנציה (Dementia) היא תסמונת הנובעת מנזק לרקמת המוח, נזק הגורם בתורו לקשיים קוגניטיביים ותפקודיים. המונח קוגניציה הוא מונח רחב המאגד בתוכו תפקודים שונים של חשיבה, זיכרון, מודעות, למידה ויכולות נרכשות. היכולת לפעולות חשבון, היכולת לזכור אירועים או תאריכים, היכולת לדבר, היכולת להתמצא בזמן, במקום ובמרחב והיכולת להסיק מסקנות הן כולם דוגמאות לתפקודים קוגניטיביים. תפקודים קוגניטיביים תקינים תלויים כמובן בשלמות ובריאות רקמת המוח בדיוק באותו אופן שבו חומרת מחשב תקינה תלויה בתקינות הרכיבים השונים של המחשב.
לעתים קרובות אני נשאל על ההבדל שבין שיטיון למחלת האלצהיימר. התשובה פשוטה: שיטיון הוא מצב קליני של ירידה בתפקוד המוחי המובילה לירידה ביכולת התפקוד היומיומי. מצב קליני זה יכול להיות תוצאה של מגוון מחלות. המחלה השכיחה ביותר היא מחלת האלצהיימר, היא מאופיינת בעיקר בפגיעה באזורים של רקמת המוח האחראיים לזיכרון. מלבד מחלת האלצהיימר קימות מחלות אחרות העשויות לפגוע ברקמת המוח ולגרום לשיטיון. דוגמה שכיחה אחרת היא מחלה של כליי הדם של המוח. מחלה זו עלולה לגרום לחסימה של כלי הדם המובילים חמצן לרקמת המוח והיווצרות של אוטם אחד (אירוע מוחי) או של אוטמים רבים וקטנים. בכל אוטם יש הרס מידי באזור מסוים של המוח. הפגיעה הקוגניטיבית תלויה באזור שבו נסתם כלי הדם ונוצר ההרס. פגיעה באזור האחראי לזיכרון יגרום להפרעה בזיכרון בדומה לפגיעה הנובעת ממחלת האלצהיימר ופגיעה באזור השפה יגרום לקשיי דיבור או להפרעה שפתית. ההבדל המהותי בין מחלת האלצהיימר למחלה של כלי הדם הוא אופן התפתחות השיטיון. בעוד השיטיון במחלת האלצהיימר מתפתח בהדרגה, לעיתים על פני שנים, מחלת כלי דם במוח עם אוטם הגורם להרס מידי עשויה לתת ביטוי פתאומי ומפתיע. לפתע קשה לבטא רעיון, לבצע פעולה פשוטה או להיזכר בשמו של השכן. בנוסף, כאשר השיטיון נובע מבעיה של כלי הדם לרוב הוא מלווה בסימנים נוספים כמו חולשת גפה, עיוות הפה, איטיות תנועתית, נוקשות וחוסר שיווי משקל, הפרעות במתן שתן ועוד.
מלבד מחלת האלצהיימר ומחלת כלי הדם של המוח יש עוד מחלות רבות העלולות לפגוע במוח. כל מחלה פוגעת באזור שונה ולכן לכל מחלה אופי שונה. בין המחלות השכיחות אפשר למנות את: מחלת הפרקינסון. מחלה על שם גופיפי לואי (DLBD), מחלה של האונה הקדמית של המוח (שיטיון פרונטלי), מחלה של התרחבות חללי המוח (הידרוצפלוס בלחץ תקין או NPH), דלקת המוח ומחלות אחרות העשויות לגרום להרס רקמת המוח ולשיטיון כדוגמת גידולים מוחיים, אלכוהוליזם, חוסר בוויטמינים וטראומות ראש חוזרות.
חשוב לזכור כי בעיות רפואיות רבות והפיכות עלולות לגרום לתמונה הדומה לשיטיון. בעיה שכיחה בקרב קשישים והיכולה להטעות ולתת תמונה הדומה לשיטיון היא הדיכאון. קשישים הסובלים מדיכאון עלולים להתכנס, "להשתבלל" ולתת תמונה דומה לתמונה של קשיש הסובל משיטיון. כך גם בעיות רפואיות אחרות והפיכות עלולות לתת מצג שווא של שיטיון וכן תרופות מסוימות העלולות לפגוע ביכולת הקוגניטיבית, מצבים רפואיים לא מאוזנים, חוסר איזון מינרלים בדם ועוד.
השיטיון הוא איפה בעיה רפואית מורכבת הדורשת ידע רב ובדיקה רחבה הכוללת הערכה קוגניטיבית, נוירולוגית, גופנית ונפשית וכן זיהוי של גורמים הפיכים, תרופות שאינן מתאימות וחוסר איזון גופני (זיהום, ריבוי צואה, חוסר ויטמינים, מחלות…).
ההתייחסות למכלול בעיות הקשיש, גורמי התמיכה שלו, סביבתו, משפחתו, המטפל ו/או המוסד בו הוא מתגורר הן אבני יסוד של הטיפול הגריאטרי בקשיש הלוקה בשיטיון.
לצערי, במקרים רבים הפגיעה הקוגניטיבית איננה הקושי העיקרי עמו מתמודד הקשיש הסובל משיטיון או בני משפחתו. לעיתים קרובות השיטיון מלווה בקשיים רגשיים והתנהגותיים כדוגמת הפרעות שינה, חוסר יוזמה, בכי, הצפה של טראומות קדומות, התפרצויות זעם, סירוב להתרחץ או לשתף פעולה עם המטפל, נסיגה חברתית ועוד. קשיים אלו לעיתים מורכבים ואף קשים יותר לטיפול מהפגיעה הקוגניטיבית עצמה. על כך נדון תחת הכותרת של "שינויים רגשיים והתנהגותיים בזקנה".
